הדבש

הדבורה טמאה (אסורה באכילה) אולם דבשה טהור. וזאת מהטעם שהדבש אינו נוצר בתוך גופה (כחלב) כי אם מצוף הפרחים, המכיל את היסודות הכימיים והאנרגטיים של הצמח ולחותו. הדבש אינו מכיל דבר ממרכיביה של הדבורה. לדבורה יש חדק שבאמצעותו היא יונקת את הצוף מהפרחים השונים, אוצרת אותו בזפקה ומביאה אותו לכוורת, בכוורת היא מעבירה את תוכן הזפק לזפקם של דבורים שתפקידן לאחסן את הדבש בתאים. הדבורה היא צמחונית הניזונה מצוף הפרחים (סוכרים) ומאבקת הפרחים - הפולן (חלבונים, וטמינים ומינרלים) ואפשר לראותם כבעל חיים צמחוני למהדרין. זפק הדבורה משמש רק כ"מחסן זמני" לדבש, אותו היא מרוקנת ומאחסנת בתאי הכוורת. הדבש אינו משמש כמקור סוכרי בלבד אלא גם כמשחה לטיפול בפצעים ובכוויות, בתכולתו יש גם חומרים קוטלי חיידקים, נגיפים ופטריות, ולפיכך הוא תחליף יעיל מאוד לחומרים האנטיביוטיים, שיעילותם הולכת וקטנה עקב שימוש מתירני ובלתי מבוקר
:בהרכבו הכימי של הדבש יש כמה נקודות מעניינות
(היחסים בין הגלוקוז (חד סוכר שאינו מתוק) לבין הפרוקטוז (חד סוכר מתוק *
קובעים את עצמת מתיקות הדבש: דבש מתוק מכיל יותר פרוקטוז ופחות גלוקוז ולהפך. זו הסיבה שלעתים יש דבשים מתוקים יותר ומתוקים פחות
המרכיבים הייחודיים לצוף הפרחים נותנים את הטעם. את הצבע ואת הריח *
.האופייניים לדבש
הדבש הוא המוצר הטבעי היחידי ש"חיי המדף" שלו אינם מוגבלים בזמן. כאמור, דבש נשמר 3000 שנה בקדקודי הפירמידות במצרים, וכ - 2000 שנה
.במצדה, מבלי שיתקלקל
:תכונותיו הרפואיות הנוספות של הדבש
.מחזק את שריר הלב *
.(מעלה את רמת הכדוריות האדומות (נבדק בתינוקות ובילדים *
.משמש לטיפול בדלקות של שלפוחית השתן וכליות *
ידוע שבין אוכלוסיות אשר ניזונות מדבש ולא מסוכר לבן שעור מחלת הסכרת נמוך מאוד. כל סוגי הדבש (למעט דבש מצוף פרחי האקליפטוס, האקציה או הערמונים) נוזליים בזמן רדייתם, אך לאחר זמן מתגבשים. ההתגבשות אינה מעידה על קלקול, נהפוך הוא. בעונת רדייה מוצלחת ניתן לרדות מתא כוורת אחד כ - 35 - 40 ק"ג של דבש. ייצור הדבש השנתי העולמי עומד על כ - 800,000 טון. בישראל רודים כ - 2,500 טון. ייצור קילוגרם אחד של דבש תלוי ביציאתן
.של קרוב ל - 5 מיליוני דבורים, היוצאות כל אחת פעם אחת לאסוף צוף

להתחלה