תולדות קהילת יהודי אתיופיה

בבואנו לדון בתולדותיה של קהילת יהודי אתיופיה, כמעט מאליהן עולות השאלות: "מי הם יהודי אתיופיה? מהיכן הגיעו לשם, ומתי?"
הדעות שונות. דעה אחת גורסת שיהודי אתיופיה הם צאצאי שבט דן, אחד מעשרת השבטים של ממלכת ישראל, שנחרבה בשנת 719 לפני הספירה. על פי דעה אחרת, אלה צאצאי מהגרים יהודים ממצרים או מתימן. ויש גם טענות אחרות, סבירות פחות, ולפיהן יהודי אתיופיה מקורם בבני שבט האגאו מאפריקה שהתגיירו במאה ה-15, או שהם צאצאי שלמה המלך ומלכת שבא.
ומתי הגיעו לאתיופיה? גם בשאלה זו חלוקות הדעות, ומדברים על אירועים ומועדים שונים: יציאת מצרים, תקופת בית ראשון, ימי פילוג הממלכה, תקופת בית שני, המאה השישית לפני הספירה - בעת המלחמה בין תימן לאתיופיה, שבה נלקחו יהודים תימנים בשבי אתיופיה - ועד המאה ה-15, שבה, על פי הטענה, התגיירו כאמור בני שבט האגאו.

©הצילומים באתר זה באדיבות אוצר התמונות הלאומי

כיום רווחת הדעה שמוצאם של יהודי אתיופיה משבט דן, ובמרוצת הדורות נוספו אליהם גם אחרים. כדברי הרב מנחם ולדמן, שחקר את תולדות העדה: "ניתן להניח שיהודים הגיעו לחבש [=אתיופיה] כבר בשלהי ימי הבית הראשון, וגלים נוספים הוסיפו לבוא עם החורבן ובימי הבית השני דרך מצרים במעלה הנילוס. ייתכן שגיורים, ואולי אף יהודים נוספים שהגיעו מתימן, חיזקו והרחיבו את ההתיישבות היהודית שהייתה כבר מבוססת ובעלת השפעה באזורים שמסביב לאגם טאנה."

 
תולדות קהילת יהודי אתיופיה: התקופה הקדומה עד המאה ה-14 לספירה

מעט מאוד ידוע על קהילת יהודי אתיופיה בתקופה זו, ואולם השתמרה מסורת על שלוש דמויות:

אלדד הדני היה נוסע יהודי שביקר כנראה בקהילות יהודיות באפריקה ובאסיה, והביא את סיפורן ליהודי בבל, ספרד וצפון אפריקה. אלדד הדני סיפר על שבט דן שירד דרך ארץ מצרים אל ארץ כוש בימי פילוג הממלכה למלכות יהודה
ומלכות ישראל )850 לפני הספירה). יש לציין שחוקרים בני זמננו מטילים ספק בגרסה קדומה זו באשר למוצאם של יהודי אתיופיה.

מסורת עתיקה של העדה האתיופית מספרת על מלכה ממוצא יהודי ושמה יהודית, שעמדה בראש התקוממות של היהודים ושל שבטים נוספים מדרום אתיופיה נגד השושלת האקסומית ששלטו באזור בימים אלה.

דמות נוספת במסורת יהודי אתיופיה הוא המלך האתיופי הנוצרי פרסטר ג'ון. במכתבים ששלח בתקופת מלכותו במאה ה-12 מוזכרים היהודים כמי שנמנים עם תושבי ממלכתו.
 

תולדות קהילת יהודי אתיופיה: המאה ה 14 עד המאה ה 17

שנים אלה היו שנים של מלחמות בין קהילת יהודי אתיופיה, המכונים "ביתא ישראל" (פירוש שם זה הוא - בית ישראל), לבין השליטים הנוצרים באתיופיה.
בתקופה זו פרצו מלחמות בגלל מאבק על קרקעות, אך לא פחות מזה - על רקע דתי. "ביתא ישראל" נאבקו בניסיונות לכפות את הדת הנוצרית על הקהילה היהודית, ובמאבקם זה נפגעו פגיעה פיזית וכלכלית. המלך איסחק, דמות בולטת
באותה תקופה, הנחיל תבוסה למתנגדיו באזורים שבהם ישבו היהודים. הוא לחץ על היהודים להתנצר, ואיים כי אם לא יעשו כן, יאבדו את זכותם על אדמותיהם: "מי שייטבל לנצרות, יוכל לרשת את אדמת אביו. מי שלא יעשה כן -
יהיה לפלשי". עד לפני שנים מעטות כונו יהודי אתיופיה "פלשים", ואולם מובן כי בני העדה דחו כינוי זה מכול וכול, בראותם בו כינוי גנאי.
 

דמות מרכזית באותה תקופה הוא הנזיר קוזמוס. תופעת הנזירות היהודית ייחודית ליהדות אתיופיה, ובמרוצת הדורות מילאו הנזירים תפקיד מכריע בשימור המסורת ובמאבק נגד הניסיונות לכפות את הנצרות על הקהילה היהודית.
הנזיר קוזמוס העתיק את הכתבים היהודיים ואת האורית (התורה), ועמד בראש מאבקם של היהודים נגד הנוצרים.
 

תולדות קהילת יהודי אתיופיה: 1769-1632 ו1855-1769
 

1769-1632
תקופה זו מכונה "תקופת גונדר". בעיר גונדר ובסביבותיה התיישבו מרבית בני הקהילה היהודית באתיופיה. קהילה זו עברה שינויים כלכליים שאפשרו את הישרדותה. בעת ההיא יצאו ליהודי אתיופיה מוניטין של בנאים ונגרים מעולים, והם הועסקו בבניית מבני ציבור וארמונות. כגמול על מיומנותם זכו היהודים בתוארי כבוד ובקרקעות.

1769-1855
תקופה זו, תקופת הנסיכים, התאפיינה בכמאה שנים של אי-יציבות שלטונית והידרדרות כלכלית. תנופת הבנייה הופסקה, והיהודים נותרו בלא פרנסה. הם נאלצו לעסוק במלאכות שנחשבו בזויות, כגון קדרות ונפחות. נלקחו מהם תוארי הכבוד, והמושלים המקומיים השתלטו על אדמותיהם.
שנים אלה התאפיינו גם בקשיים דתיים, ושוב - הנזירים הם שחיזקו ושימרו את המסורת היהודית של הקהילה. במאה ה-19 הגיעה לאתיופיה "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים", ומטרתה - לנצר את הקהילה. מקצת אנשי הקהילה המירו את דתם ועסקו בהפצת הנצרות בקרב היהודים. בחלוף הזמן התפתח מאבק
בתוך הקהילה בין המומרים לבין מי ששמרו את דתם. תהליכים אלה פגעו במערכת הקהילתית וערערו את הסמכות הדתית.
 

תולדות קהילת יהודי אתיופיה: 1904-1862

1862
בשנה זו החלו אבא מהרי ו-70,000 מיהודי אתיופיה במסעם לעבר ירושלים דרך ים סוף. המסע יצא לדרכו בעקבות המאבק בהתנצרות וכביטוי לכמיהת היהודים לציון. אלפים מתו בניסיון העלייה הראשון של יהודי אתיופיה.

1867
בשנה זו התחדש הקשר בין יהודי אתיופיה ליהודי שאר העולם. מזרחן יהודי מפריס, יוסף הלוי, ביקר בקהילות היהודיות באתיופיה, ובשובו פרסם "קול קורא" ליהודי אירופה להציל את יהדות אתיופיה. הלוי פנה לארגון כי"ח (כל
ישראל חברים) וביקש להקים בתי ספר ליהודי אתיופיה. קריאתו לא נענתה.

1904
יעקב פייטלוביץ, מתלמידי יוסף הלוי, יצא בשנה זו לאתיופיה בשליחות הברון רוטשילד וארגון כי"ח. פייטלוביץ, שכונה "אבי הפלשים", הביא עמו בשובו לאירופה שני נערים, גאטיה ירמיה ותמראת עמנואל. מטרתו הייתה לחנכם על ברכי המסורת היהודית, כדי שיוכלו עם שובם להדריך את בני הקהילה.
פייטלוביץ פעל רבות למען בני העדה, והקים בית ספר לבני "ביתא ישראל" בבירת אתיופיה אדיס אבבה.
 

תולדות קהילת יהודי אתיופיה: 1973-1923

1923
תמראת עמנואל, אחד משני הנערים שהביא פייטלוביץ לאירופה, חזר לאתיופיה לאחר שנות לימוד רבות וניהל שם בית ספר להכשרת מורים לילדי הפלשים. הוא היה פעיל מאוד בחיי הקהילה, פעל רבות לצד הקיסר היילה סלסי והתערב לטובת היהודים.

1936-1941
בשנים אלה כבש צבא איטליה את אתיופיה. הקיסר היילה סלסי נמלט מהמדינה (ואף השתקע בירושלים לזמן מה!). שלטון הכיבוש האיטלקי לא היטיב עם יהודי אתיופיה.

1941-1973
השנים שלאחר הכיבוש האיטלקי הביאו עמן שיפור במצבה של קהילת "ביתא ישראל". הקיסר היילה סלסי שב למלוך. בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים כוננו יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל. הם נותקו בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים.
 

תולדות קהילת יהודי אתיופיה: 1974-1977

1974
בשנת 1974 התחוללה הפיכה מרקסיסטית באתיופיה, בראשות הקולונל היילה מנגיסטו מאריים. בזמן ההפיכה נרצחו 2,500 יהודים, ו 7,000 נותרו ללא בית ורכוש. מנגיסטו כונן משטר מרקסיסטי-לניניסטי, ובמסגרתו הושיב מאות-אלפי אתיופים כפריים בכפרים קולקטיביים ממשלתיים. בעקבות שינויים אלה התיישבו בכפרי "ביתא ישראל" גם לא-יהודים, והדבר הגביר את השנאה כלפי היהודים ואת הפגיעה בהם.

1977
מנחם בגין נבחר לראשות ממשלת ישראל, ואחד הצעדים שנקט היה מבצע להצלת יהודי אתיופיה. בעקבות פסק דין של הרב עובדיה יוסף, שהכיר ביהדותם של בני העדה ובסכנה המאיימת עליהם, העביר בגין מסר לכוחות הביטחון של ישראל: "הביאו לי את יהודי אתיופיה".
הבאת היהודים החלה טיפין טיפין. בשנת 1977, במהלך עסקת נשק עם מנגיסטו, הוסכם כי המטוס שהוביל נשק לאתיופיה ישוב לישראל עם 200 יהודים. ואולם מול רצונה העז של מדינת ישראל להביא את יהודי אתיופיה ארצה, עמד משטרו של מנגיסטו שאסר על יציאת אזרחי אתיופיה אל מחוץ לגבולות המדינה.

תולדות קהילת יהודי אתיופיה: שנות ה 80

מצבם של יהודי אתיופיה הלך והחמיר. נאסר על ביתא ישראל לקיים את מצוות היהדות וללמוד עברית. נציגי הקהילה נאסרו באשמת ריגול לטובת ה'ציונים'.

קסים (מנהיגי הדת היהודיים הוטרדו והיו נתונים לפיקוח מתמיד. נוסף על הקשיים האלה, חייב החוק האתיופי גיוס של ילדים בני 12 לצבא. על הילדים היהודים איימה סכנת היפרדות מהוריהם, ניתוק מהמסורת, אפליה עקב היותם
יהודים, וסכנה לחייהם במלחמות שניהלה אתיופיה.
בשנים אלה פקד את אתיופיה רעב כבד, שגרם לתמותה גדולה מתת-תזונה וממחלות. בלית ברירה נאלץ המשטר המרקסיסטי של מנגיסטו לפנות למדינות מערב (ובהן גם מדינת ישראל) לשם סיוע הומניטרי. הקשרים שנרקמו בין
מדינות המערב לבין אתיופיה הכשירו את הקרקע ללחץ בין לאומי על מנגיסטו לשחרר יהודים מאתיופיה ולאפשר להם לעלות לישראל.
בין השנים 1984-1977 עלו מאתיופיה לישראל 8,000 יהודים.
 

ב-18 בנובמבר 1984 החל מבצע גבורה והצלה להבאת יהודים מאתיופיה לארץ ישראל. המבצע זכה לכינוי "מבצע משה". במסגרתו עלו ארצה 8,000 מיהודי אתיופיה.
15,000 יהודים נותרו באתיופיה, רבים מהם בשלבים שונים של הכנות לעלייה.
יש שמכרו את כל רכושם לקראת העלייה, אחרים כבר היו בדרכם לארץ - בתוך אתיופיה או בסודאן. נותרו מאחור בעיקר החלשים בקהילה. החזקים הצליחו להימלט בעוד מועד. משפחות התפצלו - צעירים רבים נקלטו בפנימיות בארץ, בעוד על הוריהם חיים באתיופיה מאיימת סכנת חיים.
בשנים שלאחר מכן נעשו עוד כמה ניסיונות חשאיים להעלות יהודים שנשארו באתיופיה: מבצע שבא, שבו הועלו עוד 1,200 יהודים אשר נותרו במחנות בסודאן, ומבצע יהושע בשנת 1985, ביזמת סגן נשיא ארצות הברית בוש (האב),
שבו הובאו ארצה עוד 800 יהודים.

שנות ה 90
בשנים אלה היה בין ישראל לאתיופיה הסכם, ולפיו יתאפשר למספר קטן של יהודים לעלות מאתיופיה לישראל לשם איחוד משפחות. זרם אטי של עלייה החל להגיע.
בשנת 1991 פתחו מורדים אריתראים וטיגרים במתקפה משולבת על משטרו של מנגיסטו. המורדים התקרבו אל הבירה אדיס אבבה, ובראשית חודש מאי נמלט מנגיסטו מאתיופיה.

מבצע שלמה
המורדים השתלטו על בירת אתיופיה, ומצבם של יהודי אתיופיה עלה לראש סולם העדיפויות בישראל. רכבת אווירית אדירה החלה לפעול. מבצע שלמה להצלת יהודי אתיופיה יצא לדרך. בתוך 36 שעות הועלו מאתיופיה 14,324 יהודים.
 

מקור אחר למידע על היהודים:

יהודי אתיופיה מאמינים שהם צאצאיהם של בני אצולה מירושלים שנלוו לבנם של שלמה המלך ומלכת שבא בשובו לאתיופיה. חוקרים אחדים גורסים שהם בני שבטים אתיופיים קדומים שהתגיירו בהשפעת יהודים מחצי האי ערב; אחרים טוענים שהם בני שבט דן שהגיעו לאתיופיה בימי בית ראשון. יהודי אתיופיה מכנים עצמם "בתא אסראל" ("בית ישראל"). הם נקראים גם "פלאשים" (בגעז: "נודדים" או "מהגרים"). למרות שסבלו רדיפות אכזריות, שנועדו להעבירם על דתם, שמרו יהודי אתיופיה על זהותם ואף נודעו כלוחמים אמיצים.
עד תחילת המאה ה-20 היו מנותקים כמעט לחלוטין משאר קיבוצי היהודים, ואז "גילה" אותם ז'ק פייטלוביץ' (1881-1955), מזרחן יהודי-צרפתי שביקר באתיופיה פעמים אחדות. ביוזמתו הוקמו ועדות למען הפלאשים, אשר הקימו בתי ספר ניידים ותמכו בצעירים אתיופים יהודיים בלימודיהם באירופה ובישראל. התלמוד והספרות הבתר-תלמודית לא היו ידועים ליהודי אתיופיה, התנ"ך היה ידוע להם רק בתרגומו לגעז, ולוח השנה הדתי שלהם שונה מזה של שאר היהודים. מצוות רבות אינן ידועות להם, בהן הנחת תפילין.

ב-1985 ערכה ממשלת ישראל מבצע להעלאת יהודי אתיופיה לארץ – "מבצע משה". המבצע התנהל בחשאי בשל עוינות ממשלת אתיופיה, ובמסגרתו הגיעו לישראל אלפי יהודים. הרבנות בארץ לא קיבלה את יהדותם של הפלאשים, ותבעה תחילה שכל העולים יעברו גיור לחומרה. לאחר מאבק של העולים, הוחלט לאפשר להם רק לטבול במקווה. אולם עולי אתיופיה התנגדו בתוקף גם לטקס זה. בהסכמת שני הצדדים הוחלט להקים ועדות כדי לבדוק כל מקרה לגופו.

מבצע העלאה נוסף התקיים בקיץ 1991, בימי שלטונו האחרונים של מנגיסטו. בתוך 36 שעות הועלו ארצה 14,000 יהודים אתיופים במסגרת מבצע שלמה. את המבצע ערך צה"ל, בפיקודו של סגן הרמטכ"ל, אלוף אמנון שחק. הוא יצא לפועל בזכות לחציו של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, והכספים שהופקדו בבנקים אמריקניים לזכות שליט אתיופיה, מנגיסטו. המבצע עורר התפעלות וקורת רוח בארץ ובעולם, אך העולים ניצבו בפני בעיות קשות של שיכון, תעסוקה והסתגלות חברתית. במהלך השנים לאחר מכן, התגלו מוקדים רבים של אפלייה נגד עולי אתיופיה, הן מצד הממסד הדתי הן במערכות החינוך, העבודה והתרבות.

בעיה נוספת שהעיקה על עולי אתיופיה היתה סוגיית בני הפלאשמורה - עשרות אלפי אתיופיים המקיימים חלק ממצוות היהדות ורואים עצמם כיהודים, אך אינם מוכרים כיהודים על ידי הממסד הדתי בארץ. על יהודים אלה נאסרה העלייה לארץ. עולי אתיופיה ניהלו מאבק להעלאתם לארץ, שכן לרבים מהם יש קרובי משפחה בקרב בני הפלאשמורה. בשנים האחרונות עלו רבים מהם ארצה, כדי להתמודד כאן עם בעיות מעמדם הדתי והאזרחי.

 

חזרה