|
מבוא הצייר הוא יישום נפלא, אך כמעט ואין משתמשים בו. כאשר ילד נכנס לצייר, גם אם הוא מכיר חלק מהכלים, הוא נוטה לשרבט בעזרת כלי העפרון, מרסס הצבע, לצבוע את הרקע, להגדיל את כלי המחק ולמחוק בצורה אקראית קטעים מהמסך. במקבץ השיעורים וההצעות המובאות כאן, הצייר אינו המטרה. הצייר הוא כלי נוסף לעידוד הכתיבה. כל הכנת ציור בצייר מלווה בכתיבה כלשהי. בתחילה ירשום הילד את שמו, מאוחר יותר יכתוב משפט משמעותי מאוצר המלים או כתיבה ספונטנית, תלוי בילד, תלוי בשיטת הוראת הקריאה והכתיבה הנהוגים בכתה. כל זה, כמובן, מבלי לפגוע בשימושים נוספים בצייר, שבעקרו הוא כלי יצירתי. אינני מורה לאומנות. אני מרבה לעבוד עם הצייר בכתות א' - בשלב הקניית הכתיבה והקריאה.. הוא משמש כגורם מגרה להוספת טקסט לציור שיצרו. בכיתות ב' התהליך הפוך. קודם הם כותבים בוורד ואחר כך הם עוברים לצייר ומציירים ציור מתאים לסיפור שכתבו. ילדים שלמדו את הצייר בכתות הנמוכות יודעים להשתמש בו גם לעיבוד תמונה בכתות הבינוניות והגבוהות של בית הספר היסודי. לבד מלימוד כלי הצייר ושימוש בהם בצורה מושכלת, לומד הילד כללי עבודה נכונים. הצייר יהפוך לכלי יצירתי אם ידע הילד ליישם את אשר למד וליצור דברים חדשים תוך שימוש בכלים הנכונים. הקניית כלי הצייר מובאת בהדרגה מן הקל אל הכבד, בכל פעם כלי חדש ומיומנות חדשה, תוך שימוש חוזר בכלים ובמיומנויות שכבר הוקנו. הילדים אוהבים מאד את הצייר והציורים שהם מצליחים לצייר מקנים להם תחושת בטחון, השגיות ובגרות, שחשובים מאד בעת תהליך הקניית הקריאה והכתיבה.
|