גישות שונות למשמעות מרות החוק

בקרב שופטי בית המשפט העליון ניתן להבחין בשתי גישות שונות למשמעות מרות החוק:



 

גישה הפורמליסטית : אכיפת החוק ככתבו וכלשונו, ובעניינים שבהם אין החוק מפורש עליהם להימנע משפיטה. עניינים אלה מוחזרים לרשות המחוקקת הנדרשת להחליט בדבר או להשלים את החסר.

גישה אקטיביסטית : שופטים אלה אינם מסתפקים בהכרעתם על פי לשון החוק בלבד, אלא מפרשים את החוק ונותנים לו משמעות על פי הערכים המקובלים בחברה בעת מתן פסק הדין.
בהיעדר חוק מפורש, שופטים בעלי גישה אקטיביסטית יוצרים חקיקה שיפוטית באמצעות פסקי דין, על בסיס העקרונות והערכים של המדינה.
בשל הגישה האקטיביסטית, במהלך השנים נוצרה מעין מגילת זכויות אדם ואזרח שיפוטית.

ב. ריסון הרשות המחוקקת בנושא ביטול פסקי דין : הכנסת אינה יכולה לבטל למפרע פסק דין שהתקבל בבית המשפט, גם אם הפרשנות שקבע בית המשפט לחוק אינה מקובלת על המחוקקים. מותר לכנסת לשנות חוק מסוים או פירוש שניתן לפסיקה רק לגב העתיד.

ג.עיקרון הסוביודיצה : איסור פרסום ועיסוק בפומבי בנושא הנדון בבית משפט.
מטרה : למנוע התערבות בנושאים נדונים ועדיין לא נפסק בעניינם. [מתנגש עם הזכות לחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת].
האיזון בין שתי זכויות זכויות מתנגשות אלו מתבטא ביכולת של כלי התקשורת לפרסם מידע עובדתי בתום לב וללא נקיטת עמדה.

א. מינוי שופטים : ועדה המונה תשעה חברים :

*	שלושה נציגים מהרשות השופטת
*	שני נציגים מהרשות המבצעת
*	שני נציגים מהרשות המחוקקת
*	שני נציגים של לשכת עו"ד

הוויכוח הציבורי סביב סוגיית בחירת השופטים :
 

ד. תנאי העסקתם של שופטים :
 

       

עובד על ידי חנה קרניאל דרורי