ט"ו בשבט / מתוך: הרב י.מ. לאו 
 יהדות הלכה למעשה
 

 

 

 

 

 

 

 


רקע כללי:

 

חמישה עשר בשבט הוא ראש השנה לאילנות, משום שבתקופה זו מלבלבים רוב פירות האילן בא"י וכבר נראים פקיעות הפרי שחנטו.

משמעותו ההלכתית של ט"ו בשבט נוגעת להלכות ערלה, נטע רבעי, תרומות ומעשרות וכלל המצוות התלויות בארץ. לגבי ערלה ונטע רבעי ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע למניין שנות פירות האילן.  הפרי אסור באכילה בשלוש השנים הראשונות שלו, ובשנה הרביעית יש להעלותו לירושלים ולאוכלו שם (לחילופין, ניתן לפדות את הפרי בכסף ולהעלות את התמורה לירושלים ).

ט"ו בשבט הוא התאריך הקובע, לאיזו שנה משתייך הפרי ואיזו מערכת דינים מיוחסת לו ( לפרי ).

למשל: אילן שניטע לפני ט"ו באב תשל"ו, נכנס בא' בתשרי תשל"ז לשנתו השנייה (כי א' תשרי הוא ראש השנה לנטיעה). בט"ו בשבט של שנת תשל"ט יסיים אפוא האילן את שנתו השלישית. (בהיותו אילן מחשבים את שנותיו לפי ט"ו בשבט, ולא לפי א' תשרי). מכאן שכל הפירות, אשר חנטו עד ט"ו בשבט, דינם כדין ערלה, ולאחר ט"ו בשבט הופכים הם להיות נטע רבעי, ומותרים באכילה בירושלים (או בפדיונם והעברת התמורה ירושליימה ). שנה לאחר מכן מסיים האילן את שנתו הרביעית, והחל בשנה החמישית ואילך כל הפירות שחנטו עד אז, מותרים באכילה בכל מקום וללא הגבלה, כדין פירות חולין.

לגבי מעשרות קובעת התורה (דברים י"ד) : "עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה ". מכאן דרשו חז"ל, כי יש להפריש מעשרות של כל יבול השנה רק מפירות אותה השנה. היות שאין "תאריך לידה" נפרד לכל אילן ואילן, קבעו את ט"ו בשבט כתאריך הולדת כללי לאילנות. אם להשתמש בדוגמא אקטואלית, דומה מצב זה למערכת המסים הנהוגה בעולם כולו: מסים נגבים לאור ההכנסות של שנה אחת, ותאריך קבוע מציין את סיומה של שנת מס אחת ואת ראשיתה של שנת מס חדשה.

כשם שט"ו בשבט הוא תאריך קובע למעשרות, כך הוא גם התאריך המכריע לגבי סוג המעשר שיש להפריש: בשנה הראשונה ובשנה השנייה שלאחר השמיטה יש להפריש מעשר ראשון ומעשר שני, ואילו בשנה השלישית מחליף המעשר לעניים את המעשר השני.

 

 


חזור לדף הראשי

חזור לדף ט"ו בשבט

 


מומלץ לצפיה באינטרנט-אקספלורר וברזולציה 600/800

 

עיצוב וביצוע גואל דרורי