חודש תמוז
החודש
העשירי למניין בריאת העולם לפי לוח השנה העברי הקדום שהונהג בעם
ישראל
החל בסוף ימי בית שני והחודש הרביעי למניין יציאת מצריים , כפי שנקרא
בתנ"ך
וכפי שמופיע בלוח גזר, הלוח העברי – החקלאי הקדום.
בלוח גזר
מכונה חודש תמוז "ירח זמיר" , כלומר חודש זמירות הגפנים .
בתלמוד
נאמר עליו שבו "יוצאת החמה מנרתיקה לבשל את הפרות" .
מקורו של
השם "תמוז" באשורית , שכן נקרא החודש בשם " דמוזי" – הוא אל
הצמיחה
והפריון , שמת לפי האגדה בחודש תמוז .
לפי
המיתוס הקדום של העמים מולך האל דומוזי בשלושת חודשי האביב: ניסן,
אייר,
וסיון, ומת בחודש תמוז, עם כמישת הצומח בחום הקיץ הלוהט.
מזלו של
חודש תמוז בגלגל המזלות הוא סרטן .
תאריכי
– החודש לפי המסורת :
ט'
בתמוז- הובקעה
העיר ירושלים לראשונה על ידי נבוכדנצאר(בשנת 586 לפני
הספירה)
.
י"ז
בתמוז- ארעו
בו חמישה דברים : 1 נשתברו הלוחות הברית .
2 בטלה אש התמיד בבית המקדש.
3 שרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם
בהיכל.
4 הובקעה העיר בימי בית שני על ידי טיטוס.
5 מיום י"ז בתמוז ועד ט' באב באים ימים
שהיו
קשים לישראל והם נקראים ימי
"בין המצרים" על שם הכתוב במגילת
איכה : "כל רודפיה השיגוה בין המצרים"
כן הם
נקראים גם " ג' שבועות של אבל " שממעטים בהם שמחה.
תמוז
בטבע
חודש זה
בצירוף אחרוני סיון וראשוני אב, מהווה עונה קיצונית – הקרויה "תקופת
תמוז"
שהיא עיצומו של הקיץ.
כמעט ללא
הפסקה מתמשכת ימים ארוכים של חום
ויובש הטל נעדר בלילות
והבריות
שואפות ביום צל של קור בבית , צל סוכות בכרמים ובמקשאות וצל אילנות
בבוסתנים.
היובש
והחום הממושכים מדכאים את צמחי הקיץ, מעמידים את גידולם ,
מצמצמים
את פריחתם ופוגעים באבריהם, צמחי-בעל מאבדים חלק מעליהם,
צמחי-המקשה
מתקלשים ויבולם מתמעט. רק גידולי – השלחין וצמחיית הבר
שבגדות
נהרות ומקווי מים , משגשגים ומגיעים לפריחה.
הבולט
ביניהם הוא ההרדוף בעל הפרחים הגדולים דמויי הוורדים ,
ההרדוף
מצטיין בעליו המוארכים הצרים בעלי הגון הירוק העמוק ובסידורם
המיוחד.
הם
צומחים בקבוצות של שלושה שלושה בצורת משולש וממילא גם הסתעפות
הענפים
משולשת.
פרחי
ההרדוף מסובכים במקצת. עלי הכותרת מצמיחים בבסיסם כעין עלים נוספים
ועולים
כשהם דבוקים בחלקם , ומגיעים למעלה בהיותם גזורים ומשוננים שלא
כדרך עלי
פרח רגילים .
הפרי
דומה בצורתו לתרמיל מאורך , אולם הוא בעל שתי פרודות ולא בעל פרודה
אחת
כתרמילי הקטניות.
הזרעים
מחננים בציציות שערות דקות כעין המשי וארוכות.
זהו שיח
רך , גמיש וגם שביר במקומות הצעירים ביותר. הוא מתרבה בעצמו גם
בעזרת
זרעיו ובלי טיפול מיוחד.
שיח
ההרדוף נחשב לשיח רעיל ויש למנוע מגע ילדים עמו.
בעונה זו
ניכר רושמם של צמחי הריח בשטחי הבתה .
האזוב-
ריח פרחיו חריף, עדין ונוקב.
למרות
התנאים הקיצוניים ישנם מינים מועטים של צמחים הפורחים דווקא עכשיו,
או
ממשיכים לפרוח גם עכשיו הקורנית , שהתחילה לפרוח בחודש
הקודם.
הקיפודן-
לועג לחום וממשיך לשוות חן לשממת הבתה.
הקנרס-
(ממשפחת הארטישוק) עושה רושם על כל מי שעובר לידו , תפרחתו גדולה
והיא
ריחנית ומתבלטת בצבעה החי הסגול מעל הרקע החרב של השדות .
הקיצנית
העטופה- כל
עליה נחרכו מיובש ומחום וצבעם הירוק נתחלף בצבע נבילה
חום
ודומה שלא נשתייר בצמח שום זיק חיים .
בין צמחי
שפת הים פורחים לפופית החוף , לבנונית הימית , הנמנים
על משפחת
החבלבלים
ונר הלילה- צמח מסועף מאוד ונמוך , המשתרע כמעט על הארץ בענפיו
המרובים
. פרחיו הצהובים כתומים מושכים עיני המטילים על פני הרמות שעל
שפת הים.
מחמת
החום נכחדים רובם של הפרפרים .
מתעופפים
מקצת כחולים ועיניים אלה האחרונים הם
בעלי כנפיים חומות ,
הנושאות
ציורי-עין . את שעות הצהרים הם מבלים מיחד עם הזבובים בצל סלעים
ומערות
.
עכשיו
מתגברת פעילותם של מיני הצרעות , הדבורים מתרבים ותוקפים את פירות
הגפן ואת
הכוורות .
הציקדה
הגדולה, היושבת
באילנות , שואגת בשעות היום החמות בקול מחריש
אוזניים
, הנשמע לנוסע העובר במכונית בחורשה או בכרם- זיתים על אף המולת
המנוע.
עכבישי
הכסף שגבם
מבהיק בלובן כסף. רשתותיהם המשוכללות והחזקות ,
המתוחות
בין הגפנים בכרם או בין השיחים בבתה , מגיעים לקוטר של יותר
ממחצית
המטר.
בבוסתנים
מבשילים זנים נוספים של פירות העץ ומבשילות פגות ראשונות בתאנים
.
בגינות
הירק מכחילים פרותיהם הגדולים של החצילים , מאימים פירות
העגבניות
והמלפפונים
ומבשילים שאר הירקות .
ליקטה
ערכה וכתבה: פיגנבוים ברוריה,
מדריכת מדע-רום.
ביבליוגרפיה:
איצקלופדיה לנוער הוצאת יבנה לרוס.
מולדתי לנוער ולעם הוצאת הקרן הקיימת לישראל.
מצמחי הארץ מאת י.אביזהר- הוצאת ירושלים.