תל אביב- יפו: סקירה כללית

 בשנת 1820 הוקם הבית היהודי הראשון ביפו. הגביר ישעיה אג'ימן מקושטא בנה חאן בשם "דאר אל יהוד", ששימש לעולים יהודים (הבית נהרס ושרידיו נמצאים ב"גן הפסגה" ביפו).

באמצע המאה התשע עשרה מנתה הקהילה היהודית,שאיגדה ספרדים ואשכנזים, כ- 400 איש.

בתקופה זו התיישבו בעיר גם מתיישבים זרים, אמריקנים ולאחריהם טמפלרים. ב- 1892 נחנכה מסילת הברזל מיפו לירושלים, שהגבירה את תנועת הצליינים והתיירים. בתקופת העלייה הראשונה גדלה האוכלוסייה היהודית ביפו. הצפיפות והקשיים הכלכליים הביאו להקמת השכונות נווה צדק (1887) ונווה שלום (1891). יפו הפכה לשער ולמרכז היישוב היהודי החדש. בה שכנו לשכות "חובבי ציון" ו"גאולה", הוועדים המרכזיים של הסתדרות הפועלים, אגודת המורים, בית חולים, בתי ספר לבנים ולבנות, הגימנסיה העברית (נוסדה בסמטת הגימנסיה העברית, סמוך ל"כיכר השעון", ולימים הועברה לרחוב אחד העם, כיום "מגדל שלום"), סמינר למורות, הבנק היהודי הראשון – בנק אפ"ק (רחוב יפת 18), בתי מלאכה ובתי חרושת. אנשי העלייה השנייה הביאו להגדלת מספר היהודים ביפו והוקמו השכונות מחנה יוסף, כרם התימנים ואוהל משה (1905-1904). בשנת 1906 נוסדה שכונת "אגודה לבוני בתים", ששינתה את שמה ל"אחוזת בית". חברי השכונה רכשו את אדמות "כרם ג'באלי", ערכו הגרלה לחלוקת המגרשים ובעזרת הקרן הקיימת לישראל נבנו 60 הבתים הראשונים בשכונה.

אחרי "אחוזת בית" הוקמו גם השכונות "נחלת בנימין" ו"גאולה". הן התאחדו וב- 21 במאי 1910 הוסב שמן לתל אביב, על פי תרגומו של נחום סוקולוב לספרו של בנימין זאב הרצל - "אלטנוילנד". תוך שנים אחדות נבנו שכונות נוספות, אוכלוסיית העיר גדלה, והמוסדות היהודיים הועברו מיפו לתל אביב.

 

בעקבות פרעות 1921 הופרדה תל אביב מיפו והייתה לעיר עצמאית. יפו התפתחה במקביל לתל אביב והפכה למרכז מנהלה ולמרכז כלכלה של דרום הארץ. בתחומה שכנו שכונות יהודיות גדולות וחלק מאזורי התעשייה של תל אביב.

בפרוץ מלחמת העצמאות הייתה תל אביב מרכזו הצבאי והלוגיסטי של היישוב היהודי. היא הוטרדה על ידי פורעים ערבים מיפו ומסביבתה. הקרבות הביאו ליצירת שטח הפקר בין התחומים המיושבים, יהודים מזה וערבים מזה. באפריל 1948 פתח גדוד של אצ"ל בהתקפה על צפון יפו. בסוף אפריל החלו כוחות ה"הגנה" במבצע "חמץ" לכיתורה של יפו.

ב-1 במאי כותרה העיר, ובימים הבאים נטשוה רבים מתושביה הערבים. ביום ה' באייר תש"ח הוכרז בתל אביב על הקמת מדינת ישראל, ותל אביב הייתה לבירתה הזמנית. בשנת 1950 הוכרז רשמית על סיפוחה של יפו לתל אביב והן הפכו לעיר אחת הנקראת תל אביב- יפו.

יפו העתיקה שוחזרה בחלקה, והוקם בה רובע אמנים, שבו משולבים גן גדול ואתרים ארכיאולוגיים. בשכונות נווה צדק ונווה שלום שומרו ושוחזרו בתים רבים המלמדים על הווי החיים באותה תקופה.

 

תקנות "חברת נוה צדק לבניין בתים – יפו"

 

"אשמח להודיע להקוראים הנכבדים, כי גם אחינו עדת האשכנזים ביפו, אשר מספר נפשותיה עולה לחמש מאות, התעוררו גם הםויעשו חברה לבניין בתים, וחפצם הטוב הצליח בידם; מספר החברים שמונים וארבעים וכמספר הזה יהיו הבתים, ויהיו נקראים "נוה צדק".

ועתה נגמר בניין עשרת הבתים הראשונים. כל בית יכיל שני חדרים ולפניהם שתי אכסדרות. לכל בית נבנב בית תבשיל ובית הכסא, ולפני כל בית כברת ארץ לנטוע גן. מקום הבתים, הרחוק מהעיר שליש שעה, הוא בין גנים ופרדסים, לרוח הים, על כן אווירו זך ובריא".

 

דוד בוימגארטען, "המגיד", יט' אלול תרמ"ז.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


ספר התקנות של החברה נוסח ונחתם כשנה לפני תחילת הבניה, בכ"ב שבט תרמ"ו. על התקנות חתמו חברי ועד החברה, מראשי אגודת "עזרת ישראל": ד"ר מ. שטיין, ראובן בלאטנר, מאיר המבורגער, ושמעון רוקח.

הם חתמו בשלב מאוחר יותר גם על תעודת הזכייה בגורל, שהוענקו לחברים המיועדים לגור בשכונה.

מספר התקנות עולה כי הקרקע נרכשה לפני חיבורו: "מספר החברים הס שמונה וארבעים (אחרי כי מידת האדמה  אשר קנתה החברה והחבל אשר תאמר לתת לכל אחד יעלה רק למ"ח חלקים),  עליהס אין להוסיף"...

מספר החברים ב"חברת  נווה צדק" היה, לפיכך פועל יוצא של יחידת השטח שנרכשה מאהרן שלוש. שלב ההתארגנות וחיפוש המקורות הכספיים הוקל, מאחר והרכישה נעשתה בהקפה למשך שנה,

שיטת ההגרלה וסדר בניית הבתים אומצה עוד לפני כינון "נוה צדק" על-ידי מייסדי "נחלת שבעה" בירושלים, בשנת 1869 שם קיבל כל חבר חלקה זהה לזו של חברו, מתוך שטח שנרכש בקנייה קיבוצית אחת.

בכספים שנאספו החלו לבנות בית אחר בית, והזכות למגורים נקבעה בהגרלה. דייר חבר, שזכה בגורל, המשיך לשלם לחבריו במשך שבע שנים. הבתים נרשמו על שם בעליהם רק לאחר גמר בנייתם של כל שבעת הראשונים, עבור מייסדי השכונה. בשיטה זו נבנו גם שכונות אחרות בירושלים. כמו "אבן ישראל" ו"משכנות ישראל" בשנת 1875.

ספר תקנות "נוה צדק" לא היה הראשון שהתפרסם בחוגי הישוב היהודי וישנם קווי דמיון בינו לבין תקנונים של שכונות אחרות בירושלים, בכל הנוגע לועד וסמכויותיו, בשאיפה לשמור על נכסי הציבור, ובשמירת "מקום פנוי" לנטיעות ואילנות.

נראה כי בהגרלת הבתים זכו לראשונה עשרה בלבד. מכאן ניתן ללמוד כי החברה נמצאה בתחילה במצב כספי קשה, כך שלא יכולה הייתה לגשת מיד למבצע חד-פעמי מקיף, אלא לבנות בשלבים.

על הזוכים הראשונים נמנה, בין השאר, שמעון רוקח. מהוגי רעיון הקמתה של החברה.

שמעון רוקח שהיה כאמור הוגה הרעיון והרוח החיה שעמדה מאחוריו בנה אף הוא את ביתו בשכונה (ראה בפירוט על הבתים בשכונה). הוא התגורר במקום וכל שנעשה בשכונה נעשה בידיעתו ועל דעתו בלבד. הוא כונה בפי תושבי יפו וחבריו הש"ר והיה "כל יכול" בשכונה החדשה.

 

תכנית השימור בנוה-צדק

לאחר מלחמת העצמאות הגיעו לנוה- צדק עולים זה מקרוב באו, שמצאו משכן בבתי ראשונים שהתפנו מדייריהם המקוריים, מספר בתי-מלאכה נפתחו כאן, חלקם במקומות בהם התקיימה תעשיה עברית זעירה כבר בתחילת המאה, אך המראה החיצוני של השכונות לא שופר. חלק מן הבתים נזנחו ולא טופחו, וחלקם אף נהרסו בעשרות השנים האחרונות; מהם מבנים בעלי חשיבות היסטורית, כמו בניין מאפיית דננברג, ובתי- כנסת שנבנו בראשית דרכה של נוה-צדק.

השכונות הותיקות נותרו בצלו של אזור ה"סיטי", שבמרכזו "מגדל שלום", וסביבו מרכז מסחרי ובנייני משרדים. בנוה-צדק עמד הזמן מלכת.

בשנת 1981 הועלתה תוכנית מפורטת לשימור ושיקום אזור נוה-צדק, נוה-שלום ושכונת שבזי. תכנית זו אושרה על-ידי הועדה המקומית והועדה המחוזית לבניין ערים. ב"אזור מגורים מיוחד א", אזור הכולל את נוה-צדק וחלקים מנוה-שלום, תיאסר, על פי התכנית, הריסת מבנים, אלא באישור מיוחד, ולאחר הצגת תכנית בניה חליפית. כאן תותר בניית בתים בעלי קומה אחת או שתיים, שקירוים יהיה ברעפים בלבד. כל דייר יחויב להשאיר בחזית ביתו חצר "חופשית" שתשתרע על כ – 20% משטח מגרשו.

 בנוה--צדק ובנוה-שלום ישומרו כעשרים מבנים, שלהם ערך היסטורי או אדריכלי. במבנים אלה לא ניתן יהיה לבצע שינוי כלשהו, אלא באישור מיוחד, ותיאסר הריסתם או הוספת חלקים שונים. רחוב נוה-צדק, מן הראשונים שברחובות השכונה, יהפוך ל"מדרחוב", רחובות אחוה ושלוש ימשיכו לשמש כנתיבי רכב. בין בית- הספר "אליאנס" לבין בית-הספר לבנות (מרכז התיאטרון נוה-צדק כיום, תוקם כיכר לשימוש ציבורי שתימשך לצפון מערב כשדרה, עד לכביש תל-אביב יפו, ה"טיילת".

חלק מרחובות נוה- צדק ונוה-שלום יהפכו לרחובות משולבים, לתנועת הולכי - רגל וכלי- רכב, לשימוש דיירי השכונה בלבד, כדוגמת רח' אנגל, ב"לב תל-אביב". חניית כלי-רכב תובטח לדיירי הרחובות השונים.

פתיחת בתי-עסק, חנויות, גלריות ועוד, תוגבל בעתיד למספר רחובות, כגון: שלוש, שבזי, וקטע מרחוב אחוה, חלקים אחרים משכונת נוה- שלום ישוקמו גם הם,

מאז שנת 1980 שופצו בשכונת נוה-צדק מספר מבנים על מנת להכשירם למגורים, בשנת 1981 שופץ בניין "בית-הספר לבנות" והוא משמש עתה כמשכן ל"תיאטרון נוה צדק''. מבנים נוספים ישופצו בעתיד הקרוב, מן הסתם, אחר שתכניותיהם אושרו במנהל ההנדסה של עירית תל-אביב.

יש לקוות. כי על בסים תכנית השימור המוצעת. יישמר אופיין המקורי וערכן ההיסטורי של אבות העיר העברית הראשונה - נוה-צדק ונוה-שלום. ואלה תהפוכנה לשכונות מגורים נאות ושקטות. השומרות בקפידה על איכות חייהן. ומקיימות בתוכן מרכז תרבותי.

 

 

 

 

 


בית שמעון רוקח

לאחר השחזור: