בס"ד.

 

 

 

 

 

 

לפניך מקורות מהתורה למצוות השמיטה.

 

*  קרא את הפסוקים.

*  מהם המלאכות האסורות מן התורה בשביעית?

*  ערוך טבלה ב word  והשווה בין המלאכות השונות האסורות בשמיטה.

*  למי מיועדת השמיטה?

 

 

  שמות פרק כג

 

י)  ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה:

(יא) והשביעת תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך לזיתך:

 

 

רש"י שמות פרק כג

 

(י) ואספת את תבואתה - לשון הכנסה לבית, כמו (דברים כב ב) ואספתו אל תוך ביתך:

(יא) תשמטנה - מעבודה:

ונטשתה - מאכילה אחר זמן הביעור. דבר אחר תשמטנה מעבודה גמורה, כגון חרישה וזריעה. ונטשתה מלזבל ומלקשקש:

ויתרם תאכל חית השדה - להקיש מאכל אביון למאכל חיה מה חיה אוכלת בלא מעשר, אף אביונים אוכלים בלא מעשר, מכאן אמרו אין מעשר בשביעית:

כן תעשה לכרמך - ותחלת המקרא בשדה הלבן, כמו שאמור למעלה הימנו תזרע את ארצך:

 

 

 

 

  ויקרא פרק כה

 

(א)  וידבר ידוד אל משה בהר סיני לאמר:

(ב)  דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת לידוד:

(ג)  שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה:

(ד)  ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לידוד שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:

(ה)  את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ:

(ו)  והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך:

(ז)  ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל: ס

 

רש"י ויקרא פרק כה

 

(א) בהר סיני - מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני, כך שנויה בתורת כהנים. ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית בערבות מואב במשנה תורה, למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני, ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן, וחזרו ונשנו בערבות מואב:

(ב) שבת לה' - לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית:

(ד) יהיה לארץ - לשדות ולכרמים:

לא תזמר - שקוצצין זמורותיה. ותרגומו לא תכסח, ודומה לו (ישעיה לג יב) קוצים כסוחים, (תהלים פ יז) שרופה באש כסוחה:

(ה) את ספיח קצירך - אפילו לא זרעתה והיא צמחה מן הזרע שנפל בה בעת הקציר, הוא קרוי ספיח:

לא תקצור - להיות מחזיק בו כשאר קציר, אלא הפקר יהיה לכל:

נזירך - שהנזרת והפרשת בני אדם מהם ולא הפקרתם:

לא תבצר - אותם אינך בוצר, אלא מן המופקר:

(ו) והיתה שבת הארץ וגו' - אף על פי שאסרתים עליך, לא באכילה ולא בהנאה אסרתים, אלא שלא תנהוג בהם כבעל הבית, אלא הכל יהיו שוים בה, אתה ושכירך ותושבך:

שבת הארץ לכם לאכלה - מן השבות אתה אוכל, ואי אתה אוכל מן השמור:

לך ולעבדך ולאמתך - לפי שנאמר (שמות כג יא) ואכלו אביוני עמך, יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים, תלמוד לומר לך ולעבדך ולאמתך, הרי בעלים ועבדים ושפחות אמורים כאן:

ולשכירך ולתושבך - אף הגוים:

(ז) ולבהמתך ולחיה - אם חיה אוכלת בהמה לא כל שכן, שמזונותיה עליך, מה תלמוד לומר ולבהמתך, מקיש בהמה לחיה, כל זמן שחיה אוכלת מן השדה האכל לבהמתך מן הבית, כלה לחיה מן השדה כלה לבהמתך מן הבית:

 

 

 

 

  דברים פרק טו

 

א)  מקץ שבע שנים תעשה שמטה:

(ב)  וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לידוד:

(ג)  את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך:

(ד)  אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ידוד בארץ אשר ידוד אלהיך נתן לך נחלה לרשתה:

(ה)  רק אם שמוע תשמע בקול ידוד אלהיך לשמר לעשות את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום:

(ו)  כי ידוד אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו: ס

(ז)  כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ידוד אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון:

(ח)  כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו:

(ט)  השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ידוד והיה בך חטא:

(י)  נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ידוד אלהיך בכל מעשך ובכל משלח ידך:

(יא) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך: ס

 

רש"י דברים פרק טו

 

(א) מקץ שבע שנים - יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה, תלמוד לומר (פסוק ט) קרבה שנת השבע. ואם אתה אומר שבע שנים לכל מלוה ומלוה להלואת כל אחד ואחד, היאך היא קרבה, הא למדת שבע שנים למנין השמיטות:

(ב) שמוט כל בעל משה ידו - שמוט את ידו של כל בעל משה:

(ג) את הנכרי תיגוש - זו מצות עשה:

(ד) אפס כי לא יהיה בך אביון - ולהלן הוא אומר (פסוק יא) כי לא יחדל אביון, אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום, אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם. אביון דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר:

(ה) רק אם שמוע תשמע - אז לא יהיה בך אביון:

שמוע תשמע - שמע קמעא משמיעין אותו הרבה:

(ו) כאשר דבר לך - והיכן דבר, (דברים כח, ג) ברוך אתה בעיר:

והעבטת - כל לשון הלואה כשנופל על המלוה, נופל בלשון מפעיל. כגון והלוית, והעבטת. ואם היה אומר ועבטת היה נופל על הלוה, כמו ולוית:

והעבטת גוים - יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה, תלמוד לומר ואתה לא תעבוט:

ומשלת בגוים רבים - יכול גוים אחרים מושלים עליך, תלמוד לומר ובך לא ימשולו:

(ז) כי יהיה בך אביון - התאב תאב קודם:

מאחד אחיך - אחיך מאביך, קודם לאחיך מאמך:

שעריך - עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת:

לא תאמץ - יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר לא תאמץ. יש לך אדם שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר ולא תקפוץ:

מאחיך האביון - אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון [בעניות]:

(ח) פתח תפתח - אפילו כמה פעמים:

כי פתח תפתח - הרי כי משמש בלשון אלא:

והעבט תעביטנו - אם לא רצה במתנה, תן לו בהלואה:

די מחסורו - ואי אתה מצווה להעשירו:

אשר יחסר לו - אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:

לו - זו אשה. וכן הוא אומר (בראשית ב, יח) אעשה לו עזר כנגדו:

(ט) וקרא עליך - יכול מצוה, תלמוד לומר (דברים כד, טו) ולא יקרא:

והיה בך חטא - מכל מקום, אפילו לא יקרא. אם כן למה נאמר וקרא עליך, ממהר אני ליפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא:

(י) נתון תתן לו - אפילו מאה פעמים:

לו - בינו ובינך:

כי בגלל הדבר - אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה:

(יא) על כן - מפני כן:

לאמר - עצה לטובתך אני משיאך:

לאחיך לעניך - לאיזה אח, לעני:

לעניך - ביו"ד אחד, לשון עני אחד הוא. אבל ענייך בשני יודי"ן, שני עניים:

 

 

לחזרה לדף הראשי לחץ כאן