כישורי
אוריינות
מרכז
מורים
מטריצה
להערכה מעצבת של טקסט
(המודל
תורגם לראשונה ע"י קרן לוי - ראש תחום אוריינות בגישת הגליל ממרכז המורים במכללת
תל-חי. המטריצה לקוחה מתוך
הספר -
The Powers of Literacy - A Genre Approach to Teaching
Writing
edited by Bill Cope and Mary Kalantzis
להלן
מודל להתייחסות לטקסטים של ילדים - המודל טוב לכל סוגי הז'אנרים, אבל כאן הדוגמה
מתייחסות לסוגת(לז'אנר) המשל.
תכלית הכתיבה - הנאה, הקנית ערכים, מוסר
קהל היעד:
האם הקורא נלקח בחשבון?
כמובן שיש כאן פערים מאוד גדולים הזקוקים להשלמה ע"י הכותב. בכדי שהקורא ירגיש את חוצפתם ועזות
מצחם של הגדולים הכותב צריך
היה לתאר את האירוע בו
הם רבו וקיללו את הקטנים ביתר פירוט ובבחירת מילים אשר יגרמו לנו הקוראים
להזדהות עם הקטנים. לאחר מכן,
על הכותב היה לפרט בעבור הקורא במה הזקנים נזקקו
לעזרה. שפה כתובה: באופן כללי קיים שימוש נכון במוסכמות
הכתיבה. אומנם
לטקסט עצמאות משלו במובן
שהקורא יכול להבין ללא עזרת הכותב (ללא דיבור ישיר איתו) את המסר בטקסט (לא
לזלזל בקטנים או בחלשים כי לעולם לא תדע מתי תזדקק להם), אך יש כאן בעיה קשה
של לכידות. קשר בין הפתיחה שני
שועלים ושאר בעלי החיים.
קשר בין הבעיה של הזקנים והעזרה שרק הצעירים יכלו לתת
להם. השדה:
השאלה הנשאלת כאן, היא האם הילד עשה שימוש נכון מבחינת המבנה, המונחים
והמילים שדה ה'משל' ? התשובה
היא כן ולא - כן, משום שהוא השתמש בבעלי חיים כמשל (שני שועלים).
יצר
ניגדויות בין הדמויות אחד קטן והשני גדול, ניגודיות בין דמויות היא משדה
הז'אנר של המשל, והשתמש
בביטויי לסיכום המשל ("אל תזלזל בקטן"). מדוע
לא? מבחינת המוטיבים של שתי
דמויות מנוגדות בתכונות (חוכמה, ערמומיות, חוזק) אין הבדל הכותב דיבר על שני
שועלים ולא על דמויות מנוגדות
של בעלי חיים המזכירים תכונות מנוגדות כמו השועל והחסידה, הארנב והצב
וכדומה. אילן בלום להלן הסיפור - קטנים
גדולים קטנים
גדולים היו
היו שני שועלים. האחד קטן והשני גדול. כל
פעם שהיו נפגשים, היה ריב של כל חיות היער קטנים נגד
גדולים. תמיד
היו הגדולים מתחילים לקלל את הקטנים. השנים
חלפו והגדולים הזדקנו ובקושי הלכו. הזקנים
היו צריכים עזרה ולא ידעו ממי לבקש, מכיוון שהקטנים לא רצו לעזור להם, כי
הגדולים קיללו אותם.
הקטנים אמרו: "אם אתם
לא תקללו אותנו אנחנו נעזור לכם". הזקנים
הסכימו לקטנים ומאז לא קיללו עוד ביער ותמיד היו הקטנים עוזרים
לגדולים. מוסר
השכל: "אל תזלזל בקטן". עד כאן
ה'סיפור'. בשיחה עם הילד
שכתב את הסיפור או בהדגמה לאיך מתייחסים לתוצר כתיבה של ילד ניתן להיעזר
במטריצה להערכה מעצבת של טקסט. להלן
אביא דוגמה לשימוש בכל המרכיבים של המטריצה, אבל אין זה אומר שצריך לדבר עם
הילד על כל המרכיבים הללו.
עם ילד שכתב טקסט מסוג כזה יש מקום לדבר על הדבר הכי חשוב והכי בולט
בטקסט - וזה השלמת הפערים עבור הקורא(קהל היעד) בכל הנוגע
למשל. תיאור
יותר מפורט של מה קרה שבע"ח רבו ובמה הזקנים היו צריכים עזרה שרק הצעירים
יכלו לעזור להם - כמו כניסה למערה צרה וקטנה שרק הצעירים ביותר יכלו להשתחל
פנימה ולהביא משהו מאוד נחוץ, מים או דבר מאכל לשועלים
הזקנים. להלן
ההתיחסות עפ"י המטריצה המעצבת: מהי תכלית הכתיבה - מדוע הילד כתב את הטקסט הנוכחי - לדעתי הילד
כתב זאת בכדי להראות לנו משהו
וללמד את הגדולים לקח? להעביר לנו מסר שהחזקים והגדולים מנצחים אבל לא כל
הזמן. אם כך, מהו הז'אנר המתבקש לכתיבה של טקסט מסוג
כזה? לדעתי
ה'משל' הוא ז'אנר מתאים לתכלית הכתיבה ואותו צריך לאמץ בבואנו לכתוב טקסט
מסוג כזה. ברגע
שהז'אנר נבחר כבר יותר קל לכתוב את הטקסט ולהיעזר בתבנית הכתיבה של
'משל'. ציר העלילה: ציר העלילה נראה לי משולם אך מטעה. יש כאן פתיחה (הצגה של שני
שועלים אחד קטן והשני גדול), יש בעיה (הגדולים קללו את הקטנים). יש
כאן הסתבכות (הזקנים זקוקים לעזרה), יש כאן פתרון
ואפילו סיכום בצורת
ביטויי "אל תזלזל בקטן". מדוע
מטעה? - משום שהמבנה מושלם אבל אין לכידות בין שני שועלים והמשך המשל המספר
על מריבה ביו בעלי חיים באופן כללי בלי קשר לשני
השועלים.
