כרכום
לכרכום
החורפי פרח לבן ונאה, שמרכזו צהוב. העלים סרגליים, ירוקים, עם פס אורך מכסיף
באמצעם. הפרחים בוקעים יחידים, כל פרח עטוף במתחל קרומי בן 1-2 עלים. הפרח זקוף,
צורתו כמשפך או כגביע צר ואלגנטי. צינורו צר וארוך ואוגנו עשוי 6 אונות שוות אורך.
עוקץ הפרח קצר, ובשעת הפריחה נותרת השחלה מתחת לפני הקרקע, כדי למנוע האבקה עצמית.
רק עם הבשלת הזרעים מתארך העוקץ ומעלה את הפרי אל מעל לפני הקרקע. בפרח 3 אבקנים,
המאבקים גדולים, וצבעם חום-סגול, מוארכים ובסיסם דמוי חץ. עמוד העלי מתפצל ל- 3
זרועות, וכל זרוע לאונות נימיות רבות. הפרי הנו הלקט מוארך. הזרעים כדוריים,
מגובששים, גדולים יחסית, ומבשילים רק באביב. פקעת הצמח עטופה בקליפות סיביות,
קרומיות או עשויות כרשת, שאינן אלא שרידים של של בסיסי עלים. הפקעת חד שנתת, כל
שנה היא מתרוקנת, ומעליה מתמלאת פקעת חדשה, הנמשכת כלפי מטה על ידי שורשים
מתכווצים.
הפריחה
מתחילה אחרי היורה, בחודשים נובמבר-דצמבר, ונמשכת עד החורף. תפרוסתו בשטח מפוזרת
לרוב, ואינו גדל בצברים צפופים.
לצבע
הצהוב המופק מצלקות הכרכום נודע בעולם העתיק שימוש נרחב לצביעת אריגים, כלים
ואיפור. המילה כרכום הפכה נרדפת לצבע צהוב, ומכאן הביטוי "נתכרכמו פניו"
כלומר הצהיב מבושה.
אלון, עזריה,
עורך. החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11: רמת גן: משהב"ט ההוצאה לאור,
1982. עמ' 250.
