מעשה בשני בני אדם שהמרו זה את זה, אמרו:
"כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז".
אמר אחד מהם: "אני אקניטנו". אותו היום ערב שבת היה,
והלל חפף את ראשו. הלך ועבר על פתח ביתו, אמר:
"מי כאן הלל? מי כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו.
אמר לו: "בני, מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול",
אמר לו: שאל בני, שאל!" – "מפני מה ראשיהן של בבליים סגלגלות?"
אמר לו: "בני , שאלה גדולה שאלת, מפני שאין להן חיות פיקחות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל?
מי
כאן הלל?" נתעטף ויצא לקראתו, אמר לו: "בני,
מה אתה מבקש?" אמר לו: "שאלה יש לי לשאול".
אמר לו: "שאל בני, שאל!" – "מפני מה עיניהן של תרמודין טרוטות?"
אמר לו: "בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין החולות".
הלך והמתין שעה אחת, חזר ואמר: "מי כאן הלל? מי כאן הלל?"
נתעטף ויצא לקראתו. אמר לו: "בני מה אתה מבקש?,
אמר לו: "שאלה יש לי לשאול", אמר לו: "שאל בני, שאל!"
"מפני מה רגליהם של אפרקיים רחבות?" אמר לו:
"בני, שאלה גדולה שאלת, מפני שדרין בין בצעי המים".
אמר לו: "שאלות הרבה יש לי לשאול, ומתירא אני שמא הכעוס".
נתעטף וישב לפניו. אמר לו: "כל שאלות שיש לך לשאול, שאל!".
(ברייתא, מסכת שבת, ל', ע"ב)
אם ברצונך להוציא אדם השקוע בבוץ של רפש, אל תחשוב
שדי לך לעמוד למעלה ולהושט את ידך. עליך לירד כולך למטה
אל תוך הבור, אל תוך הרפש והבוץ ושם אחוז בו בידך
והעלהו עמך למעלה".
(ר' שלמה מקרלין)
מורים יקרים,
בפרוס עלינו שנה חדשה, שנה שנפתחת בסימן העצמה: העצמה של תלמידים והעצמה של חדר מורים אך בעיקר העצמה של העולם הערכי לפיו אנו הולכים.
ביתנו הינו בית חינוך שמעולם לא פסח על הטמעת ערכים בקרב תלמידיו, אך השנה החלטנו לארגן, להעמיק ולהקדיש משמעות רחבה לפן הערכי בבית הספר. בימי הערכות בנינו יחדיו תכנית ערכית לפי שכבות שתוטמע באופנים ובדרכים שונות בכל המקצועות לפי צרכי השכבה.
להשלמת התוכנית הערכית, נקדיש בכל בוקר "10 דקות" בהן נאפשר לתלמידנו ולנו לפתוח את היום באופן אחר ומיוחד.
מי יתן ונצליח כולנו לסגל מעט ממעלותיו של הלל ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם.
בברכת שנת לימודים פוריה,
רחל בוחבוט - מנהלת ביה"ס