המורשת התרבותית של הבדווים בנגב

 

*   מסורת השיפוט הבדווית

כללי

מסורת השיפוט הבדווית (אַל-עֱרְף וַלְ-עַאדֵה) היא נשמת החברה ועמוד התווך לקיומה, אשר בלעדיה אין לתאר ארגון וסדר באורח-החיים הנוודי. היא פועלת בזיקה למערכת מנהגים ולכללי היחסים שבין אדם לחברו, בין הכלל לפרט, ולהיפך.

כל המסורות והמנהגים נועדו למטרה אחת ויחידה: קיום האדם במדבר. מכאן, שאם חל שינוי כלשהו במדבר עצמו, הוא יגרור אחריו שינויים גם במסורת ובדרכי השיפוט.

החוק היה חוק של שבטים נודדים, שהתארגן כחברת לוחמים עקב המלחמות התכופות שאירעו בין השבטים. זהו חוק נוקשה שאינו יודע פשרות, עליו נאמר: חַק מַא יְבַארִיהְ אִ-סֵיף, מַא ה וּחַק צדק שאינו מלווה בכוח החרב, אינו צדק. וכן: אַלְ-חַק מַא יִגִי אִ לּא  בּלְ-חוֹף צדק לא יושג אלא בעזרת הפחד.

בקודכס החוקים של המשפט הבדווי המסורתי אין רשימת עבירות וקנסות, או עונשים בצדן. אין גם עבירות נגד החברה בכללותה. בדיון משפטי יש רק שני צדדים תובע ונתבע, או פוגע ונפגע. על כן, שלא כבמערכת השיפוט המקובלת, אין קנסות, אלא תשלום פיצויים והחזר הוצאות והפסדים, שנגרמו בגין העבירה ובגין המשפט עצמו, שבהם נושא הפוגע/הנתבע.

קבוצת קרובי הדם

ביסוד התארגנות החברה הבדווית עומדת איתן קבוצת הקרובים או השותפים לדם. יש המכנים אותה קבוצת-הערבות-ההדדית. קבוצה זו היא בת חמישה דורות לפחות, ונקראת: אַלְ-חַמְס או אַלְ-עַצבּיֵה קרובי דם עד חמישה דורות (ראה גם מוסד החמסה וחיוניותו במשפט המסורתי).

הערבות-ההדדית מתבטאת בכלל המקובל לפיו: יַא כּל וּוִיְח וּ וּפִלְ-קִרְש סַוַא = משלמים או מקבלים במשותף את כספי כופר הנפש. על פי כללי השותפות, כל פרט בחמסה משלם או מקבל את חלקו. כמו כן נאמר: יִטְר וּ אִ בּמ וְּרַאדוֹ וִיִשְר וּ אִ בּמ וְּרַאדוֹ = מבקש נקמה ביחד עם כוחה של קבוצת קרובי הדם. ארגון החמסה מתבסס על מספר הזכרים שבה, וככל שירבו, חוסנה גדל. בכוחם של בני קבוצתו מוגן הפרט וסומך על-כך שיוציאו צדקתו לאור, כנאמר: אַלְ-חַק עַלַא קַדֵר סַאיְקוֹ. או, אִלְ-חַק עַלַא קַדֵר טַאלְ בֹּ = מידת הצדק שיושג שווה למידת כוחו של התובע אותו. אין להבין מכאן, שהגיבוי לו זוכה הפרט הוא תקף בכל מקרה. הנה-כי-כן, בן משפחה שהוא עבריין מועד צפוי לסנקציות מצד קבוצת הערבות שלו. הדבר נכון לא רק לגבי פרט אלא גם ביחס למשפחה, גרעינית ומורחבת.

התַשְמִיס הוא הטקס להרחקת אדם, משפחה, או קבוצה גדולה יותר, מתוך קבוצת הדם. זו הדרך להיפטר מאדם אלים ורע, שמסבך את קרוביו לדם פעמים הרבה. דחייתם ונידויים נעשים במעמד ראשי קבוצת הדם בשבט ובנוכחות עדים וערֵבים, כדי להקנות תוקף לנידוי. מצד שני, קיימים מקרים ונסיבות שבהם פרט או קבוצה מעוניינים להיפרד מקבוצת הערבות.

ההיפרדות מרצון מקבוצת הדם נקראת טֱל וּ. אבל הטֱל וּ לא יכול לשמש תכסיס להתחמקות מסקנציות על מעשים מהעבר, כנאמר: עִד גְד וַּכ, עַסֵל רְשַא כּוַאִטְלַע = מנה את דורותיך, רחץ את החבל הקושר אותך וצא.

משפט רצח

בעיני הבדווים החמור בפשעים הוא רצח. על רצח מגיבים בהריגת הרוצח או אחד מקרוביו לדם. על פי עקרון נקמת הדם, מן הדין שיוצבו "קבר מול קבר".

על פי הכללים הנהוגים במקרה של מוות, ולא רק רצח, הרוצח וקרוביו לדם חייבים לִגְלות לתחומי שבט אחר ולמצוא שם חסות עד שיוסדר סכסוך-הדמים ביניהם לבין משפחת הנרצח.

ההתחשבנות בנקמת-הדם איננה מבדילה בין קטן לגדול ובין נכבד יותר לנכתב פחות. ערך הדם של כל אדם שווה בפני החוק המסורתי.

קיים גם פתרון אחר, מותנה בהסכמת משפחת הנרצח, והוא תשלום כופר נפש ועריכת צ וְּחְה.

דירוג השופטים במערכת השיפוט הבדווית

בעבר היו בכל מטה ושבט שופטים בעלי סמכות ברורה, שהתמחותם נקבעה על פי תחום השיפוט שבו התמחו:

דְרֵי בּיֵהשופטים בודקים, שיקבעו באיזה דרג תידון התביעה

חְק וּ (ביחיד: חַק)         שופטים מהדרג הראשון

מַנַאשֵד (ביחיד: מַנְשַד)   שופטים מהדרג העליון

מַנַאקֵע דְמ וּ      שופטים בענייני שפיכות דמים

אַהְל רְסַאן         שופטים בענייני סוסות וסוסים

אַהְל דְיַאר         שופטים בקשר לקרקעות

זְי וּ אִלְ-מַאל       שופטים שיקבעו אם יש להחזיר כפול או פי ארבע מערך                הצאן שנלקח

הזקנים שימשו כדרג חוץ-שיפוטי ודנו בסכסוכים שחרגו ממסגרת המטה, הן בין בודדים והן בין רבים. הם כונו בכינויים שונים, כגון:

אִ לּ- כּ בּאר       הגדולים

אַשַיַא בּהזקנים

אַנְה וּ     הנהרות

אִמְעַמִרְת אִצִירֵהבוני חומות השיחים

מרכיבים וגינונים בהליכי משפט

מִיעַאד פַלַג       חובת התייצבות המתדיינים. הנעדר ללא סיבה מספקת                 אשם.

חִגֵה      הטיעון שמשמיע כל צד, בחרוז, משל ומשקל.

תַשְרִיע אַלְ-חְגַאג         השופט חוזר על טיעוני הצדדים בקול רם, להוכיח כי קלט                 הכול.

ההליכים המשפטיים בחברה הבדווית מלווים בגינונים ובהתבטאויות עשירות דימויים, הכרוכים בעושר לשוני וחווייתי שאין להם אח ורע בתרבויות אחרות. כך, למשל, אדם הרוצה לזמן את הפוגע בו למשפט אומר לו: "סַלִימְנִי רַסַנַא כּ = מסור לי את הרסן שלך (ואנהגך אל השופט); או שהוא אומר: "סַמִי אַל חַק" = קרא בשם החוק והצדק; או: "אִעְטִינִי לַיְ" = פגוש אותי במשפט.

אם הנתבע אכן מוכן להתייצב לדין, הוא נענה לתובעו ועונה לו: "הַדַא רַסַנִי" = זה הרסן שלי (טוֹל אותו); או: "הַדַא טַרַפִי" = זה שובל בגדי (ריק ולא דבק בו דבר).

הערֵבים ואחריותם

כַפִיל וַפַא          ערב לתשלום כל פיצוי שיפסוק השופט.

כַפִיל דַפַא          ערב לאי נקיטת פעולת נקמה.

לערֵב ("אל- כִּיל") תפקיד רב-חשיבות במשפט הבדווי ובחברה הבדווית בכלל. הערב מתחייב למלא אחר פסק-הדין, במקרה שהנתבע מתעלם מפסק הדין או אינו מסוגל למלאו משום-מה. על פי רוב פסקי הדין הם פיצוי כספי, והנתבע עלול להיתבע לשלם סכומים גדולים. אי-לכך, לא כל אדם יהיה מוכן לשמש כערב, אם אינו בוטח בנתבע או אינו מקורב אליו ביותר.

תובע שלא קיבל את המגיע לו על פי דין, מזעיק את הערב לממש את ערבותו, כנאמר: "יְתַוְוֵר  כּפִילוֹ" (יזעיק את הערב שלו), או: "יְקַוְוֵם  כּפִילוֹ" (יגרום לערב לקום ולפעול). בהפעלת הערב על ידי שולחו מקובל לומר: "ק וּ אִחְמַסו וִגְהַ כּופית ומא סאר לי דפא" (קום, מַמֵש את ערבותך. אני שילמתי כנדרש, ולא זכיתי לשלווה בחסות הדרת-פניך".

ראיות

שְה וּ     עדים

יַמִין       שבועה

יַמִין אִ בּחַוְטַה    שבועה בתוך עיגול

שבועה על קבר קדוש

בשני המקרים האחרונים הנתבע נשבע בקרוביו, ומאשרים בשבועה כי הוא נשבע אמת (חַמִסְתוֹ אִתְזַ כּי לוֹ).

נציג מדבר במקום אחד הצדדים

קורה שאחד הצדדים, שאינו בקיא בלשון הציורית והפיוטית הנהוגים בעת ההתדיינות, ואז הוא שולח במקומו אדם אחר. המחליף מצהיר: מַאנִי חַ לּאף יַמִין וַלַא חַטַאט רֱזְקַה, וַלַא כּן לְסַאן חַאל אינני נשבע, ואינני משלם שכרו של שופט, אלא לשון מדברת במקום לשון.

פסק הדין לאחר ניסיון לפייס ולהשכין שלום

טַוִי        ויתור על חלק מסכום הפיצוי, על ידי השופט, ובהסכמת                הנפגע.

גַאהַא    משלחת רצון טוב שבאה לסיים את הסכסוך ולהשיג את                 השלום על שלושת שלביו: צֱלְחַה, טִי בּה, פַ כּא כּ

פַוַאת     סכומים שעליהם מוותר הנפגע, כמחווה לכבוד המשלחת                  או אישיות מכובדת.

משפטים הקשורים בעבירות כלפי נשים

כבוד האשה (עַאר) נמשל לחרס, שמשעה שנסדק או נשבר אין לו תקנה (אִלְ-עַאר פ וַּאר וַלְ-מַרַה גַרַה). ולכן, עבירה חמורה ביותר שהחברה הבדווית יודעת, לעתים חמורה אפילו מרצח, היא הפגיעה בנשים, שביטויה: חטיפה, אונס או ניסיון לאונס.

"חטופה" (מַחְט וַּה) היא זו שנלקחה בכוח או במרמה. "חוטפת" (חַאטְפֵה) היא זו ששיתפה פעולה עם החוטף והלכה אתו מרצונה, על אף התנגדות בית אביה. האישה היא לעולם חלק מבית אביה (אַהַלְהַא). הם שישמרו על זכויותיה והם יענישוה בסטותה, יען כי כבודה כבודם וחרפתה חרפתם.

להלן שני קטעים המתייחסים למשפט חטיפה (מתוך טיעון של תובע וסיכום של שופט):

חטופה תִגְרִי וִתְצִיח, וִתְק וּ יַא הַא בּין אִ-רִיח, תוֹ בּהַא קַדַאר וְחַרַזְהַא קַדַאד. רצה וצווחת, וקוראת לאנשים לעזור לה, בגדיה קרועים וחרוזיה פרומים. ללמדנו שלחטיפה אמיתית יש סימנים ברורים, כמפורט באימרה.

חוטפת אִ לּי נַוַומַת צְעַארְהַא, וַעַשַת  כּ בּארְהַא, וְאַטְפַת נַארְהַא וְעַאדַרַת דַארְהַא. זו שהשכיבה את קטניה והאכילה את גדוליה, וכיבתה את מדורתה, ויצאה מתוך ביתה. דהיינו, עבירתה הייתה מכוונת, שהרי הייתה צריכה לעשות את כל הפעולות הנימנות בפסוק זה בטרם יצאה לביצוע העבירה.

ביטויים שגורים בקשר לאישה

הביטויים נועדו להרתיע את הזכרים, באשר הם ובכל גיל (מרגע שעמדו על דעתם) להתרחק מהנשים, שקירבתן היא מקור ופוטנציאל לעבירה ולסכנת חיים, הן לאישה והן לגבר.

אִלְ-עַאר פֱחַאר וַאִלְ-מַרַה גַרַה (כבוד הנשים נמשל לחרס, והאישה דומה לכד).

אִלְ-עַרְצ מַכַאסֵר קְזַאז (כבוד הנשים נמשל לזכוכית הנשברת. יש גורסים ששפיכת דם דומה לזכוכית נשברת או נסדקת, הוא משל נוגע לשפיכות דמים).

אִלְ-בִנְת מַא תְגִיב לַאב וַּא אִ לּא אִ- לּעְנֵה (הנערה מביאה לאביה רק חרפות וקללות).

מְלַאקַאת אִלְ-חַיֵה וַלַא מְלַאקאת לִ-בְנַיֵה (עדיף להיתקל בנחש מאשר בנערה).

אִלְ-מַרה גִסֵמְהַא נַאר וִהְד וְּהַא שַרַאר (גוף האישה אש ובגדיה גחלים לוחשות).

אִלְ-חֱרְמַה עֵיבְהַא לְאַהַלְהַא (חרפת האישה תחול על בית אביה ולא על בית בעלה).

אִ-נַאר וַלַא אִלְ-עַאר (עדיפה אש אוכלת מחרפה).

דַרְב אִלְ-בַנַאת שוֹכ (הדרך אל הנערות כולה קוצים).

דוגמאות לעילות למשפטים

מקרה שבו טוען אדם שהותקף ללא סיבה או אזהרה

מַא עַאדַאנִי וַלַא בַאדַאנִי.                     לא גילה כלפי איבה, ולא שלח אלי                        משלחת " בּדְוֵה, לתבעני לדין.

מַא  בּאוַ בּוַלַא גַאוַ בּ               לא פתח שער ולא סיפק תשובה.

מַא  בּינַא לַא שַאל מַאל וַלַא דַ בּח רְגַאל.          אין בינינו סכסוך לא בשל שוד עדרים                             ולא בשל הריגת גברים.

לַא דַם מַנְק וּ וַלַא עַצַ בּמַקְט וּ.    דם לא נשפך ועצב לא נחתך.

מַא גַרַחְנַא אַלְכ וּגִלְד וַלַא יַתַמְנַא אַלְכ וּלא פצענו את עורכם ולא ייתמנו את

וְלַאד.               ילדיהם.

נוסח שבועה של מי שלא חטא ולא סייע לחשוד (חשד להיטפלות לנערה)

מַא מַדֵית לְהַא יַמִין וַלַא חַ בּית לְהַא גַ בּין.        לא הושטתי אליה את ימיני ולא                 נשקתי לה במצח.

לַא  בּאִידִי, וַלַא  בּחַדִידִי, וַלַא אַמַרְת  בּלְסַאנִי.    לא בידי, לא בנשקי, ולא הוריתי                           בלשוני (על חשוד בענייני דמים).

וַחַיַאת הַלְ-ע וּ, וְרַ בּאַלְ-מַעְ בּוּ, וַלְ כּדַא בּבחיי הגבעול הזה, ואלוהים שאותו אנומַא לֵה מַיְל וּ.               עובדים, ומי שמשקר, אל יהיו לו                             ילדים (נוסח שבועה).

וַחַיַאת נַא כּתַאת אַל-סַ בּי בּ וַחַ לּא בּאת אִלְ-      בחיי סוסות המירוצים, והנאקותחַלִיב, וַלְמַרַה וַמַא תְגִי בּ מַא עַשַא וַלַא מַשַא. הנותנות חלב, והנשים וכל הנולד להן.

מַא הַ בּ בּוַלַא סַ בּ בּ                לא הניע ולא היה הגורם והסיבה.

אל-עֱרַה (אישה הנמסרת ככופר במקרה רצח)

כל מקרה מוות נחשב לאובדן מכאיב ביותר אובדן גבר כאובדן לוחם, ואובדן אישה קוטע את יכולתה ללדת בנים זכרים (קרי: לוחמים). ולכן, לשם מילוי מקום הנרצח/המת עושים להחזרת נפש תמורת נפש שהומתה. כלל זה היה מקובל רק לגבי קבוצות דם קרובות. משפחת הרוצח מוסרת לאחד ממשפחת הנרצח נערה בתולה, אותה הוא נושא לאישה, והיא תשב בביתו עד שתלד בן. משגדל הבן ונושא נשק, רשאית האישה לחזור לבית אביה, או שישלם מוהר ויישאנה, בהסכמתה. כל אותן שנים תשב בביתו מחוסרת זכויות.

ערכו של האוהל ומעמדו המשפטי

מַדַארֵ כּאִלְ- בּית מַקְרַט אַלְ-עַצַא אַרְ בּעִין חֱטְוַה. השטח שמסביב לאוהל נחשב כמו פנים האוהל. המדידה של גבולות השטח נעשתה על-ידי זריקת מטה, והמרחק שהגיע אליו (כ-40 צעדים). המסיג גבול זה נחשב לעבריין שחומרת עבירתו גדולה.

זכות הבית (פיצוי על חילול כבוד האוהל) לבעליו. אם אז נבתע העבריין, כנאמר: חַק אִלְ-בֵית לְרַאעִי הּ

הבדווים הקנו לאוהל המגורים ערך מקודש עד כדי כך שלא רק שלזרים אסורה הגישה והכניסה אלא גם שבתחומי האוהל אסורות קטטות, כנאמר: אַלְ-מַדַארֵ כּמַא פִיהֵן מַעַארֵ כּ

שיקולי השופט בטרם יפסוק

השופט המסורתי בחברה הבדווית נוטל על עצמו אחריות גדולה בשבתו במשפט, משום שפסק-הדין שלו עלול להוביל, בנסיבות מסוימות, להחמרת הסכסוך. אי-לכך, הוא חייב להיות מיומן ובעל ידע מושלם במשפט ובקודקס החוקים והתקדימים. בטרם יגש לדיון משפטי הוא מצהיר קבל-עולם, באופן שכל הנוכחים באוהל המשפט ידעו, כי ינהג רק לפי המסורת, כדבריו: "אַל-קְצ וּ אַל-מַ בּנִיֵה וַדְר וּבּאַל-מַמְשִיֵה אַמִדְהַא מַא אַהִדְהַא" (המבצרים הבנויים והדרכים שהכול הולכים בהן, אחזק ולא אהרוס). הוא גם מבטיח לנוכחים, שיתן פרסום לפסק-דינו, כדבריו: "אַחֱטְהְא פַלְגֱרְ בּאן, וַאַפֱר אִבְהַא עַלַא ע וְּבַאן, וַאַק וּ הַאדַא אַל-חַק אִלְלִי טַלַע מִן עִנְד פֱלַאן" (אשים אותו את פסק-הדין בכנף בגדי ואשוטט בין המאהלים ואצהיר: כך פסק פלוני בן-פלוני. והוא ממשיך ומדקלם בפני הנוכחים את ההקדמה, שלא נועדה אלא לשכנעם, בייחוד את המתדיינים בפניו, שאכן הוא בעל הכישורים ההולמים שופט מיומן.

ביטויים המבטאים את עושרה של מסורת השיפוט הבדווית

מַקְת וּ אַל-סַיֵה מַקְב וּ אַל-דִיֵה = דרך הנקמה מתה ומתקבל כופר הנפש. משמע: הסכמה עקרונית לשלום ואי נקיטת פעולות איבה ונקמה.

יֱקְעוֹד אִמְ בּ לּם  וַּא יִתְ כּ לּם, קַ טּיע לְסַאן, לַחֵם פִי קֱפַה = ישב בלום-פה ולא ידבר. קטוע לשון, חתיכת בשר מונחת בתוך סל. מצווה לנהוג הנתבע במקרה של מנשד.

לֵה אִ כּרַאם, מַא לֵה אִלְזַאם = מגיע לו בחסד ולא בזכות.

אַחֱטְהַא פִי תִגְרַ כּ= אשים את הבעיה בחיקך. רוצה לומר: אתה, התובע, קבע את פסק הדין, ואני מקבל אותו על עצמי. ובדומה: אַנא אַל- לּחֵם וְאִנְתֵה אַל-סַ כּין = אני הבשר ואתה הסכין.

חוֹד חַקַ כּ בּלְסַאנַ כּ= קבע את זכותך (פסק דין) במו פיך!

אַלְ-עַרִי בּיִ כּוּ אַדִי בּ= על הזר להיות מנומס. לא כל מה שמותר לבן המקום מותר לזר. הדבר נכון הן בחיי היומיום והן בנוכחות במהלך משפט.

מַן אַזְעַל אַל-נַפְס יִרְצִיהַא = מי שהכעיס אדם חייב לרצותו. משמע: להיות היוזם ולפתוח בצעדים שיובילו לשלום.

גִ בּנַא אַל-תַאר וַגַלֵינַא אַלְ-עַאר = נקמנו את הדם וניקינו את החרפה.

אַנְתַה עַלֵי כּאַל-נוֹם וַאַנַא עַלַיְ אַהִ בּ כּ= אתה עליך לישון ואני עלי להעירך.

אַנְתַה לַ כּאַל- לּחֵם וַאַנַא לִי אַלְעַצֵם = הבשר יהיה לך, אבל העצם תישאר שלי. כך יגיד אדם לגבר שנשא את בתו לאישה.

אַלְח וְּמַה עֵי בּהַא לַאַהַלְהַא = חרפת האישה על בית אביה.

לַא יְסִד ולַא יְמִד = לא רודף ולא נמלט (ממבקשי הנקמה). הגדרה של מי שאינו קרוב לדם.

מַא גַרַחְנַא אַלְ כּוּגִלְד וַלַא יַתַמְנַא אַלְכ וּוִלְד = לא פצענו את עורכם ולא ייתמנו את ילדכם. רוצה לומר: אין לנו כל קשר למקרה. דהיינו, התנערות מאפשרות שייתבעו.

מַא מַדֵית אַלְהַא יַמִין וַלַא חַ בּית אַלְהַא גַ בּין = לא הושטתי אליה את ימיני ולא נשקתי לה במצח. כך יישבע מי שנחשד בהיטפלות לאישה.

 

דף ראשי